אנקר עוזי בע"מ נ' מעוז דניאל חב` קבלנית בע"מ

החלטה

בתיק זה, ניתנה על ידי החלטה בבקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה דחיתי את מירב הטענות ונותרה טענה אחת לדון בה. הנתבעת הגישה ערעור על החלטתי הנוגעת לאי מתן רשות להתגונן, ובמסגרת הדיון בערעור, בוטלה ההחלטה בעניין אי מתן רשות להתגונן בטענות מסוימות, וביהמ"ש המחוזי קבע כי יש לדון במכלול הטענות.

בין לבין, אותה טענה שהתרתי שמיעתה נדונה, וניתן פס"ד לטובת הנתבעת.

משכך חזר התיק לשולחני על מנת שאדון בטענות הנתבעת כנגד התביעה.

כעת עותרת הנתבעת כי אפסול עצמי מלדון בתובענה.

בעניין ע"פ 3145/10 אריאל בין אור נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו), מסכמת כב' הנשיאה בייניש את ההלכה המנחה בנושא פסלות שופט כך:

"רק באותם מקרים בהם מהחלטת השופט עולה חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעת היושב בדין "ננעלה", יפסל השופט מלדון בהליך העיקרי. ככלל, נקודת המוצא היא כי מאחר שמדובר בהליך ביניים, הרי שכל הקביעות בו הן לכאוריות בלבד, ומכאן שהשופט פתוח לשכנוע וחזקה עליו כשופט מקצועי, כי לא יבוא לכלל הכרעה סופית בדין ודברים שלפניו בטרם נסתיימו כל הליכי הדיון (ראו: ע"פ 1138/05 סוהיל בראנסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.2.2005); חגי (לב) כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2007); ע"א 99/03 מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) נ' כהן (לא פורסם, 27.1.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 269-268 (2006))."

בענייננו, בתיק זה ניתנו על ידי שתי החלטות, הראשונה, החלטה בבקשה למתן רשות להתגונן, על יסוד החלטה זו אין כל מקום להורות על פסילתי, לנוכח העובדה, כי המדובר בהחלטת ביניים ,ואין בה כל קביעות עובדתיות או ממצאים של מהימנות, והלכה הפסוקה קובעת, כי שופט מקצועי חזקה כי יוכל לדון בתובענה לגופו של עניין.

הדבר אף מתיישב עם השכל הישר. ביהמ"ש נותן החלטות בנוגע לרשות להתגונן, ולעיתים ערכאת הערעור משנה החלטותיו, אם בכל מקרה שבו ביהמ"ש נתן החלטה הדוחה את מתן רשות להתגונן וביהמ"ש המחוזי סבר כי יש לדון בטענות, השופט שנתן את ההחלטה המקורית יפסל מלדון בתובענה לגופא, נמצאנו פוסלים באופן גורף כל שופט.

תפקידו של ביהמ"ש הינו תפקיד מקצועי של בחינת ראיות, ולכן גם כאשר ניתנת החלטה המבוטלת על ידי ערכאת הערעור, אין בכך משום נימוק לפסלות.

בתיק זה ניתן על ידי פסק דין, במסגרת פסק הדין קיבלתי את טענת הנתבעת, ודחיתי את טענת התובע, דבר שאמור להצביע, כי ביהמ"ש אינו נעול בתפיסות וקונצפציות ואין לו כלפי הנתבעת דבר וחצי דבר, שהרי טענותיה התקבלו בעניין זה, ומה מצביע יותר מכך על שוויון ליבו של בעניינה?

אלא, שעיינתי בפסק דיני ובמסקנות שהובילו אותי אליהן, ולמרות האמור עד כה אני סבורה כי מן הראוי שאפסול עצמי, ולו על מנת ליתן לנתבעת את התחושה, כי ביהמ"ש שישמע את טענותיה יהיה נקי מדעה מוקדמת כלפי המצהיר מטעמה, ולא משום שיש בליבי כל דעה קדומה כזו או אחרת.

אומנם הטענות של הנתבעת בעניין מסוים התקבלו, אולם עיון בפסק הדין מראה כי לא נתתי אמון בעדותו של מר מלכה המצהיר מטעם הנתבעת. בנסיבות אלה, אני סבורה, כי כאשר ביהמ"ש ביטא את חוסר אמונו מהעד המרכזי של הנתבעת הרי עשויה להיות לנתבעת תחושה שביהמ"ש אינו שומע את עדותו של המצהיר בנפש חפצה, וזאת למרות שהדבר אינו נכון מצידו של ביהמ"ש, אשר אין לו כל נגיעה או עניין או עמדה בשלב זה של הדיון.

כלומר, למרות שביהמ"ש מאמין כי מצידו ישמע את התיק בצורה הגונה ומאוזנת, ולמרות שהתוצאות בתיק מדברות בעד עצמן, לאחר שחלק מהטענות נדחו חלק אחר התקבל, הרי העובדה שביהמ"ש קבע ממצאים של העדר מהימנות עשויים להוביל לתחושות של חוסר צדק ומראית עין כי ביהמ"ש כבר קבע דעתו ביחס לעד המרכזי, ומנימוקים אלו אני סבורה כי ייטב אם שופט אחר ידון בתובענה זה.

לאור הנימוקים הנ"ל אני פוסלת את עצמי מלדון בתובענה.

מזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

המזכירות תעביר את התיק לכב' סגנית הנשיאה שתקבע מותב אחר לדון בו.

ניתנה היום, ז' סיון תש"ע, 20 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: